<h1>העיטור אות מ' מכירת קרקעות</h1>
<h2>דף ח.</h2>
תוספתא דקדושין (סופ"ב) זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואחר כך תבעו זה את זה ולקח אם הלוקח תבע את המוכר יעשו דברי המוכר ואם המוכר תבע את הלוקח יעשו דברי הלוקח.
<h2>דף כז.</h2>
ודוקא בסתמא דלא אמר ערבוני יקן אלא בסתם או בתורת עירבון או בתורת דמים אבל אמר לו ערבוני יקן אף על גב דלא עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו וכנגד מעותיו קנה ואין אחד מהן יכול לחזור בו. והא דתניא בקדושין (כ"ז.) מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן במה דברים אמורים שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו כיון דשתי שדות נינהו אף על גב דלא עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו. והיכא דקא עייל ונפיק אחד זוזא כמאן דעייל ונפיק אזוזי ולא קנה ולא כלום. וכתב רבינו חננאל מדקא מדמי להו להדדי שמע מינה תרתי מתנייתא עירבון נינהו והיכא דעייל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו. אבל קונה קרקע ופורע מקצת דמים ולא בתורת עירבון ועייל ונפיק אזוזי לא קנה כלום. ומסתברא דבתורת פרעון קנה הכל והיינו קרקע שנקנה בכסף דליכא פלוגתא בין עייל בין לא עייל. והיכא דמוכר שדהו מפני רעתה אף על גב דעייל ונפיק אזוזי בסתמא קנה הכל והא דגרסינן זבין ולא אצטריכו ליה זוזי לא שייך בהא הלכתא, דעייל ונפיק אזוזי אשארא דלא פרע קאי. ירושלמי מודה רבי חייא בר יוסף לרבי יוחנן במקח שאין דרכו לקנות חציין כגון פרה וטלית שיתן לו כל המקח או ימסור אותו למי שפרע. וצריך עיון. ודינא דמטלטלין כדינא דמקרקעי לכל הני מילי אלא דכי אמרינן בקרקע קנה הכל קנה ממש ובמטלטלין קנה הכל לענין מי שפרע.
<h2>דף מט:</h2>
ובפרק אלמנה נזונית (כתובות צ"ז.) אפסקא הלכתא זבין ולא אצטריכו ליה זוזי הדרי זביני ודוקא דאמר בעידנא דזבין לזוזי אצטרכנא דמוכחא מילתא אבל לא גלי דעתיה הוו דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים כדאיתא בקדושין בההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל וגלי דעתיה ובעידנא דזבין לא אמר. וההוא דזבין נכסיה אדעתא למסק (קידושין נ'.) וגלי אדעתיה בהא וסליק ולא אתדר ליה ומסקנא איכא דאמרי אדעתא למיסק והא סליק ליה. ההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל לבסוף לא סליק אמר רב אשי אי בעי סליק איכא דאמרי אמר רב אשי איבעית סלקת מאי בינייהו איכא בינייהו דאתיליד אונסא באורחא ואי אתיליד ליה אונסא באורחא ולא מצי סליק השתא קימא לן כאיכא דאמרי אי בעית סלקת וכיון דהוה מצי סליק לא הדרי זביניה. נוסחא דרב אלפס ואי בעי לא הוה סליק בתמיהה.
